ויקטוריה לַייטְס

כשהחליטו לנסוע לְוָנְקוּבֶר איילנד (הַאִי ונקובר), ללון ולטייל חמישה ימים בעיר התיירותית ויקטוריה, זה נשמע הכי רומנטי שאפשר לדמיין. סקוטי הכין סנדוויצ'ים מעולים לדרך – רוסטביף מקומי עם אורגולה אורגנית ומיונז בלחם שיפון וגם ארז את העזרים המשניים במזוודה הכחולה. אפילו שמדובר בקטנות – היא חשה גאווה, שהוא מוכשר ויפה ושלה.

אבל עוד במעבורת שלקחו מהעיירה פורט אנג'לס, שעל חופה הצפוני של מדינת וושינגטון – הוא התחיל עם הלחישות והיא בכלל לא ידעה מקודם שהוא כזה, לחשן. שָנָה, לא כל כך תמימה שהם ביחד ואף פעם לא נקט בווקליות חריגה, ההפך – קולו היה אחיד ורדיופוני. הרבה פעמים אנשים אמרו לו שעם קול כזה, הוא צריך לעבוד ברדיו.

אולי צל הרי האולימפיק המשקיפים עליהם מרחוק, שיסף בו מצב צבירה. נדמה לה, שפעם קראה על סינדרום שמיוחס למראה המדהים שלהם. יפים מאוד אך מסוכנים, נכתב שם – לאנשים מסוימים, לא לכל אחד. אז טוב שהם נעים צפונה ומתרחקים מהם. הנה, רואים מרחוק את העיר הציורית ויקטוריה, כמו גלויה.

רכס הרי אולימפיק (הפארק הלאומי אולימפיק), וושינגטון ארה"ב

הכניסה לנמל ויקטוריה, הַאִי ונקובר, קולומביה הבריטית (קנדה)

אלא שכשירדו מהמעבורת, כבר בכלל לא דיבר, רק ליחשש לה באוזן. לא, לא – 'אני אוהב אותך' וכאלו, הרבה יותר שורף. בהתחלה צחקה, סקוטי והשטויות שלו, היא מאוהבת, אבל כשירדו לחוף, החלה לכרסם בה חרדה. מותק… אולי תחליף לַרגיל? זה קצת מלחיץ אותי. הוא נתן בה חצי חיוך. לא נעלב אך גם לא המיר – רק החליש עוד ושילח בה חיבורים שאחרים לא מעלים ביום על השפתיים. טוב שהתחיל להחשיך, כי בלילה (הראשון) זה עוד התאים, אפילו הדליק, אבל בארוחת הבוקר – טוסטים, בייקון וחביתה עם קפה לא משהו ולמרות שלבשה את חולצת הטריקו הוורודה, חשה חוסר מנוחה. סקוטי?…

היא ניסתה לצנן בנושאים טריוויאלים, לאן אפשר לנסוע בקיץ ועל החתונה של אחותה – היא נורא מתרגשת. היה שקוף שהוא לא מקשיב ורק מתכנן את הלחישה הבאה, איך יגניב אותה. כל כך מייאש שעד שיצאו לחופשה ביחד, מישהו חייב לשלוף סטייה ולהרוס את הכל.

בניין הפרלמנט בויקטוריה

בערב האחרון שלהם בויקטוריה, כבר לא ניסתה לשנות או להסתיר אוזן. במקום להתקומם חיבקה את התבוסה. הם ישבו בחושך מול בנין הפרלמנט המואר, בוהים בקווי המתאר של המבנה. מקסים – לא, סקוטי? כמו באגדות, אמרה ובכתה כשנישק אותה ולחש לה מה שלחש.

8 מחשבות על “ויקטוריה לַייטְס

  1. הלך לי הלחץ דם מהאדים בצראבלום, רק מהמחשבה על המחשבה כבר יצא לי הקוצב כבד שלי מהפרפורים בפנקריאס. אני כנראה את אשפז להשתלת לב כליות אקלקטי בית.
    עוד…..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s