זה לא אני, זה הכלב

לאחר שניצל בנס מתופת החווה הסינית במלחמת יום כיפור, השכנים סלחו לו על שגנב מטר וחצי של דשא ירוק מכל צד עצי פרי, אבל על כך שהכלב שלו מרחרח את הכלבות הנשואות שנותנות בשכונה ומחרבן בגינות של כולם – לא. כי סליחה, זה, עם כל הכבוד לא קשור לטראומה או לצלקת ונכון שהכלב לבן, אך חוזר שנית – סליחה – לא מדובר בחמורו של משיח או בטלית שכולה תכלת. סתם כלב, יתכן שמדובר בטרייר בריטי מעורב עם כנעני מהשטחים הפתוחים ועכשיו עת פרוץ חג, כשמרוב חרטה משקולות שנתיות מאיימות לקרוע את הדממה – מבקשים ממנו, שאם הוא יכול להנמיך לחיה את הווליום. בכל זאת, עברו כבר עשרות שנים ואף אחד לא נהיה צעיר יותר.

גם נכון וגם אין לו בעיה עם מסורת, למעשה במרוצת השנים גם הוא קנה לעצמו מנהג: להשתכר בארוחה המפסקת ולמלמל לקראת הקינוח כתפילת מנטרה פרטית, לופ מילולי – 'זה לא אני, זה הכלב'. בתשובה – אשתו מלהקת את עצמה, לְמגישת קומפוט תפוחים רך מדי ומרננת בטון מתחרז 'זה אתה, לגמרי אתה, חֶמִי' וגיסתה נירית שמוטת הלסת, משלימה אליו אור פמוט ועל בסיסה של טינת נעורים משחררת – הַאוּ, הַאוּ!
ואז, כמו משרוקית לאוזן – כשג'וני, הכלב הלבן שלהם, שרק כשהכוכבים יצאו שב משדה הקרב של הזיונים והחִרבונים עייף ומרוקן זרע, יקלוט – הוא ייגש אל הפסנתר ומתוך סימפטיה עמוקה לאמנות שעל סף צום רוחני, ינגן להם קצת גרוניך.

6 מחשבות על “זה לא אני, זה הכלב

  1. תמר, מצאתי את עצמי קורן ומחויך נוכח התיאור הכל כך יפה ומוחשי של עולם ישראלי תמים ומחוספס, עולם שיש בו את ההסתכלות האופיינית הכביכול לא מודעת ("ונכון שהכלב לבן").

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s