'אלמנט חיובי-משכר מצוי באמנות אינפנטילית, למרות שברי-סמכא יכולים לטעון בגנותה ובצדק, שהיא מורידה מסך מול נתונים חברתיים מדאיגים ומובילה לדעיכה אינטלקטואלית תלולה. מצד שני – עם הייצוג האופייני לשכזאת – שימחתם שלוחת הרסן של בעלי כנף, עדרי בקר, חתולים, כלבים ומיני עכברים – כמעט שלא ניתן להתווכח'.
זהו ציטוט מתוך דבריה של ד"ר נעימה שדה, ששמעתי פעם ובמפתיע, במסגרת אחת ההרצאות שהוגשו לנו ביום כיף שקטע את לימודי הכושלים בדִינֵי הנהלת חשבונות. האירוע החגיגי חסה תחת מטרייתו של מוסד אקדמי נחשב, שהבטיח לפי כל הקריטריונים לעשות איתי סדר. פשוט להתעלף מלחשוב שנרשמתי לשם רק כדי למרוד בחינוך הפרקטי שביקשו הורי להקנות לי…
טוב, גם אם לעזוב גחמות אוטוביוגרפיות מייגעות – הרי תבנית חוזרת ומוכרת אכן מוכיחה שלא פעם, אסופת משפטים שנאמרים בזמן הנכון, במקום הלא נכון שווים אלף תמונות והַמֶשִיכָה לאמנות אינפנטילית במובן האבסורדי של השיטה, דבקה בי מאז אותו יום עמוס בּורקסים, בּונוסים ובּרכות שחייה (ב.ב.ב) – או כפי שגורסת האִמרה במלואה: בכל יום לומדים דבר חדש ובצמוד אליו גם מאמצים את הזניח והבלתי נחוץ.
ובקפיצה מגמתית לכאן ועכשיו: הקיר שבצילומים חדש פה בעיר ונמרח מולנו השבוע בגוונים טריים. פרשתי לחשוב שבטרם חורף, כדי לסתור באופטימיות את האפור המתמשך שעוד מחכה לנו. באמת כל כך נעים וחינני עד שלא מצאתי בו כל כוונת זדון, למעט העובדה שנושקת לו מסעדה בשיפוצים ומעל דלת הכניסה מתנוססת כרזה זמנית – 'הברביקיו של ביל וטים – יפתח בקרוב'.
לא מעט ריכוז מדיטטיבי נדרש ממני, עד שנזכרתי בשורה התחתונה של הסדנה המפוקפקת שסיימתי לפני שבוע: במקרים בולעים מומלץ לשים דברים ישירים מדי בצד ולנקוט מתוך בחירה בגישה הבלתי משכילה. רוצה לומר: זהו קיר מקסים ואני מאמצת אותו ללבי, נושמת אותו עד קצות האצבעות ומרגישה דרכו את השמש.
אך מכיוון שמה שנחשב לאינטלקט ביקורתי, לא שבק לגמרי וגם התעקש לקחת חלק – התאמצתי והצלחתי לפרקים קצרים למצוא ביצירה המשובצת זיק של חתרנות אמנותית – כלומר, אולי דרך ההנגדה בין אופי הביטוי המחויך לבין מה שעתיד להתרחש שם בפועל, מצויה סוג של מחאה קנטרנית.
אבל לא תפס מים, תהום רגשית נבקעה ונוצר הכרח ברור לפעולה אקטיבית, שליחת מכחול אינפנטילית-עצמית שתחזיר את העונג האבוד שבזיכוך ואשליה. כך, עצרתי פרק זמן על מנת לצייר מספר נאות של כרטיסי יום הולדת שמח – כי אם לעזוב את הממד הרציונלי לרגע – הרי כמה מחתולֵי-חבריי הטובים ביותר, חוגגים באוקטובר-נובמבר.
כתיבה נהדרת-וכרטיסי יום ההולדת עושים נפלא על הנשמה…
אהבתיאהבתי
המון תודה, יורם.
אהבתיאהבתי
חזק ואמץ פוסט יפה,יפה מאוד..אומנות אינפנטילית..?למה לא אם זה יפה ומסקרן אבל הקרמיקות המודבקות על הקיר הגדול לא משהו..בכל מקרה טוב שנכשלת בהנהלת חשבונות כי סטטיסתית מנהלי חשבונות מתים מהר ובגיל צעיר יחסית בעיקר כתוצאה משעמום מחלה קשה במיוחד..תחזיקי מעמד ותמשיכי לחקור את האומנויות מי יודע אולי יפול אסימון..?
אהבתיאהבתי
תודה רבה, יעקוב.
…אני דווקא מאוד אוהבת את הקיר הזה וחושבת שאם הייתי רואה אותו במוזיאון שווה, בתצוגת הקבע של אמנות עכשווית, הוא בהחלט היה ניראה לי במקומו הטבעי – יותר מאשר כדקורציה למסעדת ברביקיו עממית… אבל כשאתחיל לאצור תערוכות מהסוג הזה, כמובן שאעדכן אותך (:
אהבתיאהבתי
תמר תודה;
אהבתיאהבתי
תודה רבה לך עודד, שבאת.
אהבתיאהבתי
כאינפנט טריבל חסר תקנה אני מזדהה עם אמנות אינפנטילית שהרי היא הפרי הבשל שנפל לידנו ( ולעתים גם על ראשינו) מעץ התרבות המאה ה20- 21. יישר כוח, תמרי , המשיכי בדרך צלחה עם חתוליך . מזל טוב ליום ההולדת
אהבתיאהבתי
תודה רבה שולמית, אכן… ואהבתי מאוד את איך שתיארת – …כפרי בשל לידינו ולעיתים על ראשינו… (:(:
אהבתיאהבתי
הקיר נהדר!
מחאה במיטבה, מיד חשבתי לפני שראיתי את השלט במה מדובר.
מקווה שיחליטו להשאיר אותו, המבין יבין, ומי שלא לא.
צבעוני, עליז ושמח חוות החיות..
אהבתיאהבתי
גם עלי הוא עובד ואפילו שאני חוטאת בברביקיו, אני מקווה בכל ליבי הלא צמחוני, שעליזותו תנמיך תיאבון.
אהבתיאהבתי
נפלא בעיני שאפילו למרצים שלך לדיני חשבונאות ישנם שמות חקלאיים
אהבתיאהבתי
אה, דודו… נעימה שדה לא הייתה מרצה לדיני חשבונאות, היא הוזמנה רק ליום כייף כמרצה אורחת לתת 'משהו אחר' והציגה את עצמה כדוקטור לאמנות בפשיטת רגל, אבל באמת עד כמה שזכור לי – סיפרה על ההתחלה שנולדה בקיבוץ.
אהבתיאהבתי