פסטיבל פטריות

לא, לא מדובר בפטריות שהיינו אוספים בשדות העמק או בחורשות האורנים הדלילות, לאחר שהואילו לספוג מספיק גשמי חורף. אלו הן פטריות שגדלות ביערות ענק חשוכים, שגשם שחור ועקבי מרביץ בהם דובים, ושרכים בגובה מטר או יותר מתלחשים עם גזעים על איפה בדיוק למצוא אותן – מנוקדות כיפה, שחורות דמויות סלע, מסולסלות כחסה וכרובית, ביישניות כצדפות ים, ארוכות גבעול או צהובות עֵין ביצה. ובאוקטובר כל שנה חוגגים להן פה פסטיבל, עם תצוגה ומקומות ראשונים וברור שגם מוזיקה ואוכל ומכירה של חמודות מכל מיני מינים הביתה.

הזוכות המאושרות וכל השאר:

איזה יופי עיצבו השנה את התצוגה!
אומנם שילוב גולגלות של מכפילי פרסה הרתיע במבט ראשון, אך במבט שני הביא איתו את ג'ורג'יה אוקיף,
והעצים את תחושת הפראות והסקרנות.

אחרי שסיימתי לבדוק את התצוגה הלכתי לבדוק מה אפשר לאכול ועם מה אפשר לחזור הבייתה

אלו בלוקים של פטריות שניתן לגדל בבית. קוצצים כל פעם כמה שצריך ופטריות חדשות ממשיכות לבקוע מתוכם. מדליק! הייתי על סף קנייה, אבל המראה הזה (למטה), הפיל עלי תחושת אימה לא צפויה. מה? לישון בלילה עם דבר כזה באותו בית?

 כזה דווקא כן קניתי, בצק פילו ממולא בתבשיל פטריות שנטרל.

וגם את הסווטשירט הדוּבּי הזה עם הסמל של הפסטיבל, שאולי מייצג יותר מכל דבר אחר, את השינוי הפסיכדלי שעברתי מאז שנחשפתי להשפעתן הממכרת של פטריות היער האורגוניות. הרי לפני כמה שנים לא הייתי מעלה בדעתי לקנות ולא כל שכן ללבוש אחד כזה. משמין, חסר גזרה, מפרסם אירוע ובלתי מתוחכם בעליל. אז במלוא הכנות והאמפתיה – אני מודה שאמריקאים שחיים פה, אולי לא יודעים איך לבשל את הפטריות המעולות האלו, מבלי להחריב את טעמן הטבעי עם איזו אבקה לשיפור לא נחוץ, אבל הם בהחלט טובים בלשכנע, שאופנה זה לא ממש חשוב, העיקר שחם וקרוב לטבע.

8 מחשבות על “פסטיבל פטריות

  1. אוי תמר עשית בי געגועים לשנות ה-70, לפטריות ההן עם הקוקו והסרפן.
    ואלה שניראות כמו צמיג שרוף, ואלה שניראות כמו "תג מחיר".
    אבל הכי אהבתי את אלה מסוג פיוטה (שזה בכלל קקטוס) שהעבירו לי מסרים מעולם הרוחות בבוסטון  1978 (באחד הערבים פגשתי בדון חואן והרבי מלובביטש אצל אליטו, מעשנים ביחד את מקטרת השלום, איזה צחוקים היה).
    היה כיף גדול (-:

    אהבתי

    • דודו, בזמן האחרון אני רואה שמשתמשים הרבה במשפט הוותיק והמשתוקק – 'הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר…', למרבה התסכול עד עכשיו לא מצאתי בעצמי שימוש לפתיח החמוד הזה והנה עכשיו מצאתי – הייתי רוצה להיות זבוב מסטול על הקיר בבוסטון איפה שעישנתם ביחד את מקטרת השלום.

      אהבתי

  2. איך יכלת להירתע מלישון בלילות עם מר דשא בבית,שהחליף הדשא בפטריות???רעיון משגע,לפעמים אינני מבינה איך לא עלה על דעתי קודם לכן…אם ניתן לייצר מר דשא,כי אז ישנם צמחים נוספים שניתן לגדל כך,ללא לכלוכי אדמה בבית. רעיון מסעיר.כביר. (ובאתי על סיפוקי מתמונת השניים המתוק ואביו…מביטים בעניין.)

    אהבתי

    • אני לא יודעת טליה… מודה שהמראה הזה עורר בי פחד קמאי ולא רציונלי. בבת אחת דמיינתי מצב שהבלוק הזה שלח זרועות וגדל במהלך הלילה כל כך עד שחסם את כל החלונות ופשוט השתלט על כל הבית. ובמילים אחרות – החזרתי את עצמי במהירות לגישת הצריכה השמרנית והבטוחה (: שנקראת – סופר.

      אהבתי

  3. חחח…ממש כמו ב"חנות קטנה ומטריפה"…בסדר,מובן.מזכיר לי את השדים שהסתתרו מתחת מיטתי במשך כל ילדותי,אוי,כמה שפחדתי להוציא או להוריד רגליים מהמיטה,שמא יתנפלו עלי,אמא'לה,איזה פחדדד..:-)

    אהבתי

  4. הפטריות ההן עם הקוקו והסרפן שצצו אי אז תחת כל שיח רענן, אחחחחחח, היו זמנים היו זמנים היו זמנים, רק שאלה: מה הקשר של הדובים לעניין פרט למקום מגורים משותף?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s