כף התקווה הטובה

אליסון לחצה עליי להשתתף ולשלוח הצעה לתערוכת מטרה למען קידום נשים במטבח. שברתי את הראש מה ובסוף ציירתי קרש חיתוך מעוגל על פי מיטב המסורת הרחמית וכיניתי אותו בשם המליצי 'אסרטיביות' מכיוון שהובטח לי שוחד מעל השולחן על כל אישה שנייה שתקצוץ עליו בצל ולא תתבכיין שמדובר בשיברון לב שיורק.

מיותר לציין שאני לחלוטין סולדת מניצול מגדרי וכאישה נוטה להצביע על מפרשית יחימוביץ' או אם הייתה אופציה על הקלינטונית, אך עם זאת יש להסתכל לחושך בעיניים ולחדד שאנחנו מחויבות מוסרית להכין את עצמינו לכל הדרה ועל כל שררה שלא תבוא. לשם כך דרושה ולא אני המצאתי את זה – אסרטיביות שאינה משתמעת לשתי פנים ומחייבת גם מִקצוע של המבט, מלאכה שלא טורחים ללמד אותנו אותנו בבית ספר. המקסימום בגיל צעיר, אם יש לך מזל ואת כוסית יהיה שתוזמני לתרגל מבט נוקב בוער כשאת חצי, או לגמרי ערומה כדוגמנית מורעבת, או אם את מכורה למילה הכתובה בתור ספרנית מזדקנת אבל כולם יודעים שספריות הן עולם הולך ונעלם ואת הקינדלים מתכנתים בעיקר גברים.

אז הקרש הזה הוא רק מודל, שאם יתקבל בוועדה שמורכבת ממניין סיירת לוחמי טרור, ישמש כאב טיפוס וישוכפל כנשק שי לכל ילדה בסיום בית הספר היסודי, פלוס קורס קצר בהכנת אוסובוקו על ידי מאמנות למימוש ומישוש מן השורה הראשונה.

להודות על האמת, נכנסתי לכל זה בהיסוס אבל במידה רבה מצאתי שלהניע את גלגלי המוח קרוב לבית המצפוני גורם לי לחוש שוב בת שמונה עשרה ומצליח לשחזר באופן מרגש את האמביציות שליוו את ההכשרה הצבאית שלי כפקידה ללא קורס. ואין בי מרירות, נהפוכו יש בי חמיצות רעננה ולימונית ואם הקרש שלי יזכה בהכרה ובתקציבים, הלוואי, כף התקווה הטובה בינואר, אני יותר ממוכנה לצייר מיקסר-יד ל-כו-ל-ם, גם לגברים – כזה שאם טורפים בו ביצי חופש חברתיות, גומרים עם יד ימין חלשה.

15 מחשבות על “כף התקווה הטובה

  1. לגבי טריפת ביצי חופש ו"יד ימין חלשה" מה קורה אם אני שמאלני?
    ושאפו על החתרנות, אני מניח שרק יודעי חן שמו לב לכך שקרש החיתוך המעוגל, על פי מיטב המסורת הרחמית, הוא בעצם מטקה של חוף ים, שבדרך כלל אנחנו רגילים לראות אותה אחוזה בכף ידם האיתנה של גורילות שעירות על שפת הים.  

     http://farm6.staticflickr.com/5195/6945513926_2ce9c9fc19.jpg  

    אהבתי

    • אה זהו בדיוק הענין, דודו – אם אתה שמאלני אמיתי אין סבירות גבוהה שתשתמש במיקסר, לטריפת ביצי חופש חברתיות (שאתה חלק מהן), במילים אחרות – הערך המוסף שמושג עם החלשת יד ימין אינו מכוון לפעילי שמאל כמו שהוא מכוון לפעילי ימין. ובחיי שאתה צודק! לא העליתי בדעתי שמכרו לי מטקה עם חור בתור קרש חיתוך! (: עם זאת במחשבה שניה, מטקה היא גם אישה שיש לחמש ולהגן עליה ועוד על החוף עם כל המטרידים שמקפיצים עליה…

      אהבתי

  2. פוסט מדליק את ראויה לשבח..
    היו זמנים שההומור היה חלק בלתי נפרד מהחוויה הישראלית ובמיוחד בזמנים קשים כאשר חיי היום יום היו צנועים כי לא היה ממה אבל היה שמח,אורי זוהר,שייקה אופיר, אריק איינשטיין,סלאח שבתי של אפרים קישון ועוד רבים אחרים..היום הכל נהיה פלצני
    משעמם נבוב  אבל ברקע נשמעים קולות רחוקים יפים כמו שלך ויש עוד אבל מעטים..אני מחפש את צ'כוב הישראלי או את גוגול ולא מוצא, הכל חרטה נוסח ארץ נהדרת חלום רע..

    אהבתי

      • אם היית גרה בסאלם היה מקום להתחיל לקושש עצים… (הבוסית שלי לשעבר אשת סיסטם עם שיער אפור היתה מסאלם…) מה מפריעה לך אלוהים? אני מקווה שהיא רחמנית הרבה יותר מכל מיני פמינסטיות רדיקליות עם סכין מושחזת ולוח לקיצוץ בצלים. 

        אהבתי

      • ההכנסה של אלוהים לכל ענין – ומה שזה לא יהיה נקבה או זכר, נדבן או קמצן – מסיתה את המבט ואת הדיון למקומות רוחניקים שאיכשהו תמיד מסתיימים במדורות. תן לי פמיניסטית רדיקלית שתהיה זו, שלמשל מחליטה מה עושים עם סוגיית הנשק הגרעיני ואני הרבה יותר רגועה.

        אהבתי

  3. לפני כחודש הכנתי אוסובוקו לפי מתכון של שגב המסוקס ( נדמה לי שהוא אכן) שהדגים אותו בפני שלוש דוגמניות מצחקקות.יצא מעולה. רציתי להגיד עוד משהו אך שכחתי. אה! נזכרתי. מעולם לא הצלחתי להקציף ביצים. כעת, אני מבינה שידי הימנית חלשה. לעומת זה הצלחתי להכין מיונז וסלט חצילים. אגב, המבט שלה מהמהם. יכשהייתי בטירונות לאחת הממיות שפיקדה על מחלקה אחרת, לא שלי היה מבט כזה אלא שלה היה שער שחור. קראנו להן קומנדו חגית. אמרו שהיא בת של איזה אלוף. כנראה, הקומנדו  עבר לה בגנים. 

    אהבתי

    • (: הצחקת אותי. ותודה על הלינק למתכון – מעבר לכך שניראה טעים, מכונן מגדרית! פנתר אלפא, מעוצב בשחור ואתלטי מבשל עצם חלולה כשהוא חשוף ונטול סינר – לשלישית זהובות עשויה, רעבה ובוחנת… ועוד בסוף, כמה זמן לקח להן לשחרר מחמאה…

      אהבתי

      • התוודעתי לשגב, האל, כשעוד היה זוטר והופיע אצל אודטה, תכנית שהייתה חביבה עלי מאד ולמדתי ממנה המון טריקים למטבח שיוכלו לתרום לכל אמביציות המטבח. לצערי הרב, חנונים אכזריים פגעו בתוכניתה כשעשו ממנה צחוק. כבר שנים איני צופה ב"ארץ נהדרת" אך הייתי ממשיכה לצפות ב"אודטה". ובכן, באחת התוכניות הוא פגש את הסטייליסטית הבלונדינית ששכחתי את שמה ולא הצלחתי למצוא בגוגל. בכל אופן, האהבה פרחה ואם אינני טועה הם חיים באושר ועושר עד היום הזה. בזמנו עוד הייתי מעודכנת (כשקראתי עיתון מודפס ונהגתי להציץ בעמודי הרכילות) אך בשנים האחרונות אני כבר לא כל כך יודעת מי עם מי ומי הוא מה. אני רק יודעת שמדע הבישול והטבחות עולה כפורח.
        אני רואה ששוב נפלתי לפטפטת ולו כדי לברוח מ"הליכה" שארוחתי מחייבת כדי לאזן את המצפון אם לא את הקלוריות. דרישת שלום מדודה הניה ומהכבשה נחמה. 

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s