קמפינג – פרק 8: נפנף לשלום

לקמפינג – פרק 7: כמעט לינץ' / עופר גורדין

 

אל תדאגי זיווני חמודה – קלטתי את המצב. אני לא נושמת, לא מעלה בדעתי המוטרפת להסניף גרגר אחד של אוויר, עד שנדרים לארובות חדרה. מאמינה לך שמדובר בחומר קטלני – כי רק דבר אחד תקוע לי בראש: "כור היתוך" – מושג שלקח לי שנים למחוק, שהיה כל כך פופולארי בנעוריי. סלסול נוצות מילולי, שהציב את עול הגיוס כמענק רוחני-סוציולוגי-אנתרופולוגי… ועכשיו ס'תכלו איזה יופי אנחנו מתבשלים במיץ הרב לאומי הזה, מתכות אצילות בוחשות בקדרה ללא רחם והקילומטראז' דופק.

ממש הפתעה גדולה: בואי מחנה שמונים, או בחלופה, פה ליד עגמומית, על גבול הצפון, חידודים בערבית נואשת – לא עושים לי את זה! שישכחו מעצמם קצת, המוסלמים הרפורמים והמילואימניקים של כל העולם ואחותו… על אף העובדה ההמונית מעט, מודה (אם כבר אז כבר) – שאני מתה על לובשי מדים. באשר הם – דיילים, כבאים, מלצרים, מוסכניקים מורשים וחיילים כמובן – לא חובה בסדיר. פנטזיה לא ייחודית אני יודעת, אבל עדיין – עובדת מדויק על הסיסטם הביולוגי.

נתתי את הרקע – כי לא פייר פואטי, שככה בא הסמל המושתן עם הכרס וחירב לי את השמחה… נבח עלי כאחוז צרעת ים-כינרת! ואחר כך המבט המשונן של אלזה…. פשוט מעציב ששני פסי נמר (כולו מדבקות!) על רכב פלטינה – יכולים להצית באנשים מכל הקשת, כזו שנאה גורפת. אפילו הכלב (נפוליאון, זיווני קוראת לו) נראה נעלב. מתוק.

שיגרה שאומרים לך – אם רק תורידי כאן, תוסיפי שם, תעקפי מסביב, דברים יסתדרו. גם אנחנו בהוצאה ("צרצר – ספרי איכות") עושים את זה כל הזמן. יותר נכון צבי – כשהוא יושב ומדבר עם כותבי החרדות, שנפגשים איתו במשרד לעלעל בעצבנות בקובץ המחשב הבלתי מומר שהביאו מהבית, משתדלים בכל כוחם. אוי ואבוי המוני! אבל אפשר לתקן! בהתחלה, באמצע ובסוף. למרות שכולם יודעים (גם הוא וגם הם) – שזה קשקוש – שאי אפשר.

אולי בפעם אחרת, עגמומית. נפנף לשלום. בחיים לא הולכת להסיר את שני פסי התפארת מהבייבי החדשה שלי ועוצרת עכשיו, במיידי, לשיפודים-צ'יפס-סלט. ו-בבקשה ממך, מיסטר מסרשמיט – בלי פטפוטים על הקזות דם ולינצ'ים בזמן האוכל, אוקיי?

 

לקמפינג – פרק 9: תספורת קוצים / עופר גורדין

9 מחשבות על “קמפינג – פרק 8: נפנף לשלום

  1. חומר קטלני, תמר שכנתי היקרה. בהסתכלות לאחור (וואללה. כבר פרק שמיני [כמו הנוסע…]? הזמן רץ כשמתמכרים) מגלה שזהו, נשאבתי אל הסילסול (שלא לומר: סללאום) מילולי שמתערבל פה ביניך לבין גורודין. לא טורחת לעקוב אחרי דמויות והתרחשויות. מסניפה כל מילה בפני עצמה. תמשיכו. ותעזבו 'לתקן'. לא צריך (וכמו שהתוודית: גם אי אפשר).
    וחס ושלום שההיא (איך קוראים לה בעצם? אולי הוזכרה קודם? אבל מה זה בעצם משנה, הרי גם את זיוון לא אזכור במס' 9) תסיר את שני פסי התפארת מהבייבי החדשה שלה. היידה טייגרית. גו גירל'ז גו

    אהבתי

  2. אין, אין עליך, אחותי, תמר, אין על החן של דבריך. אני אוהבת את ההכנסות הקטנות בבלון הנאורות. נהניתי.
    אגב. כאן, במקום שבו אני גרה מרעילים אותנו בגזים. ככה בקטנה, בשקט. הרגילו אותנו . אפלו אני, שיש לי רגישות לריחות מדודאים , מרמת חובב ואפילו מזיבולי שדות הבדואים, הרמתי ידיים. אפילו למסוקים ולמטוסים הקורעים את שמינו התחלתי להתרגל. אני חושבת שהם מתכננים להתיש אותנו לקראת פינוי בינוי כמו ביפו. את הים הם יביאו אחר כך , לאחר שיבנו את הבתים . עכשיו הם מסתירים אותו כדי לקנות את הבתים בזול.אפילו התחילו לישב ערבים בשכונה כדי להוריד את המחירים ואחר כך לא תהיה בעיה לפנות אותם כשיבואו כל האמנים ואנשי הרוח לגור כאן . הינה, תראו את יפו או עין הוד.

    אהבתי

    • המון תודה, אחותי הבאר שבעית, שולמית.
      ניראה באמת שחמצן באוויר – זה פאסה . מצד שני כפי שכתבת – אמנות ורוח יכולים להחזיר לו אחוזים – אך יותר מסביר שהפעולה תהיה כרוכה תחילה בהעלאת מחירי הנדל"ן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s