קמפינג – פרק 20: חוסר מנוחה


לקמפינג – פרק 19: הקרנת בכורה / עופר גורדין

לכל פרקי קמפינג

 

חוסר מנוחה – הרעה החולה של תקופתינו, מרוחה בכל מקום, אפילו על איי התנועה. זה הכה בי בווליום גבוה, כשחזרתי לתל-אביב מהבהאיים בחיפה. הם אגב, לבשו את הנוצות, אבל האירוע כולו איכזב וג'ורג'י היה כל כך מייגע… טירחן שעות על הכתיבה שלו, כאילו שלא מדובר בעבודה הסיזיפית והיום יומית שלי – לקרוא אותו, כל פסיק – פנים וחוץ. כמה פעמים חרשתי את הטיוטות של "הכומר ז’וליאן: עדות"… הייתי צריכה לקלף את עצמי מהמיטה עם מנוף כל בוקר, מרוב תשישות וחלומות זוועה. כל שני משפטים הוא שחט או גרס שם, מישהו אחר. גם כשהיה צעיר, הנייר דימם, אבל אז היה בכתיבה שלו משהו רענן ופורץ גבולות… טוב לא משנה עכשיו, מחלף הסירה, אחת עשרה וחצי בלילה, עוד כמה דקות אני בבית.

יכול להיות שהגיע הזמן לעבור דירה. עד לא מזמן, בן-יהודה חמש דקות מהנמל ניראה לי הכי. כל כך קרוב לים. אבל בתכל'ס – כמה פעמים אני הולכת לים או יושבת בנמל? חצי דקה בשמש ואני עגבניה ומאז שנסענו לעגמומית, למרות הסמטוחה שהלכה שם, גם בי מתחיל לנקר הדחף לכיוון צפון. בגליל העליון, סתם דוגמא – ממערב לקבר 'המושיע', ישנו אזור מקסים, בקעה נסתרת – אז למה לא שם, מתחת איזה זית, להניח ראש?

…זה טוב!!!…מה פתאום?!!! אני לא בקטע של לחזור בתשובה…! מזכיר לי שלפני כמה ימים, צבי בא עם יציאה מה זה מטומטמת – מוזר שאין לך חברות נשים… איך מישהי כמוך, כל כך אסרטיבית (…איכס של מילה) בכל מה שנוגע למיגדר – קושרת קשרים רק עם גברים? ו-איך זה שאתה, נשוי ארבעים ואחת שנה לאותה אישה, שאוהבת חרקים יותר מספרים ושכף רגלה דרכה פה, אולי פעמיים מאז שאני כאן? …פרופסור זהבית, המג"דית הכבדה ממכון וולקני – חוקרת תיקנים כחולי כנף, בעלת שם עולמי. ככה זה צבי! וכל מי ששואל שאלות ולא באמת רוצה לדעת, אלא רק מת למצוא מה לא נורמלי אצל השני. זה בעקיף כמובן, בשידור הישיר – נתתי לו את מה שביקש לשמוע: למי יש זמן לחברויות ממין נקבה, כשחתולי רחוב סתורי שיער – אקסים בלשון עכשווית, שומרים כל הזמן על השמנת?

שלוש הודעות חיכו לי כשחזרתי מהחגיגות על הכרמל: פרנקי מגיע לביקור בארץ – אולי נעשה משהו ביחד? (מה למשל? נפרק ונרכיב קרבין?), גורדין – פתח כרגיל בנימה פרנואידית – אין ברירה, את יודעת יותר מדי, אני בא לחסל אותך! ואחר כך התנצלות על שהתנהג היום בצהריים אצל צבי, כמו חמור (הבמבי למד לבקש סליחה… מרשים וממיס…) ואחרון – בן דודי עמיחי הג'ינג'י והנודניק מירושלים – מזכיר לי בפעם המי יודע כמה, את האירוע המשפחתי של השנה – יום הולדת שמונים לדוד שלנו, שרגא ולאמא שלו שרק'ה – שניהם נולדו בהפרש של יום ועדיין שומרים על אופטימיות. בשבת בעוד שבועיים, בנחלה בעין כרם. יהיו תירסים על האש!…ציין בהתלהבות. למה שלא יזמינו גם את הנזירות ממנזר האחיות ציון?…. ממש לא בהטפה צדקנית של 'דע את שכנך' – אלא פשוט, כי אין לי חברות.

 

לקמפינג – פרק 21: דגים אצל אוה / עופר גורדין

3 מחשבות על “קמפינג – פרק 20: חוסר מנוחה

  1. "תמרי, תמרי, יקרה. את פשוט " מסתובבת" עם האנשים הלא נכנונים. אמרתי לך את זה הרבה פעמים. לפעמים כדאי לשמוע למבוגרים ממך, גם אם זאת דודה קשישה. בכל זאת ראיתי דברים בחיים. אמנם לא הסתובבתי בעולם כמו שאת הסתובבת אבל גם בירושלים אפשר לרכוש חכמה, בעיקר חוכמת חיים. "אנשים הם אנשים" בכל מקום. תבואי לירושלים, נמצא לך בחור טוב שיכבד אותך. את לא צריכה חברות, את צריכה בעל. תבואי,תבואי, אני רוצה לראות אותך לפני שאמות. יהיה שמח. אני מפרקת את הבית כי אנחנו הולכים לבית אבות. אולי את רוצה לקחת משהו לבית שלך שיהיו לך דברים יפים כשתתחתני.
    את יודעת שאני אוהבת אותך כאילו היית הבת שלי. אגב, חנה'לה, הבת שלי……." 

    אהבתי מאד את הקמפינג 20

    אהבתי

    • "בחיי דודה שקרעת לי את הלב. אנשים כמוני, שעושים בחירות לא נכונות ומסתובבים עם סוכנים (ששששש…….) סופרים, ואמנים שעסוקים רק בעצמם, לא מוכנים לגילויי רגש כאלו ללא הכנה מוקדמת. בטח שאבוא לבקר, אבל על תבני על לחתן אותי – הספיקו לי הכמה שנים עם פרנקי… שמחה לשמוע שחנה'לה החליטה להוריד לחצי משרה כדי להיות יותר עם הילדים…."

      תודה שולמית (היה שווה לכתוב את קמפינג 20!).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s