קמפינג – פרק 56: בין אלות המסטיק

לקמפינג – פרק 55: פולסים במדיין / עופר גורדין

עשרים שנה לדרמה בעגמומית, במבי הבטיח חתונת כסף – כבוד גדול, חוגגים! מעלה הכביש הצר, מצחין מנבלות, כמו תמיד. באלף הקודם, במיוחד בקיץ, כשהיינו מטפסים ברגל את כל הדרך אל הר ונגעלים מהריח – היו שהסבירו בידענות זואולוגית, שחזירי בר באים בלילה לחפש אוכל, נכווים מהגדר ומתחשמלים ושבתצלומי אוויר אפשר לראות את הגוויות שלהם, מוטלות בחופשיות מסביב לאתר. אבל לתפארת אירועים חשובים כאלו – יש תמורה – יפה הבלורית: מדיין. תואר: אייקון. 'מדייני, מדייני', היא מכרסמת כמו אז בשיניים גלויות, שכולם ישמעו. מי לא זוכר את מיקה שגב, שהייתה פעם מתקן צר מותניים לכומתות ופלנליות? גם היום היא שומרת, לעומתה מדיין מזייף ומצטרף לעדר המכריסים ליד המצודה הצלבנית, כדי לפצוח בדבקת לוחמים (הגרסה הגלילית). כמו שעון חול, חובטת התחושה המוכרת שעל גבול הפוביה, מאיצה דופק ומסובבת סירנה בין הרקות. פשוט אין ברירה, אני מבקשת מפרדריק (השבדי של זיווני, גוי למהדרין ועוד בהילולה הזאת…), שנחרוג אל בין אלות המסטיק, בטוח הביא איתו קצת עשב רענן. לזיווני לא אכפת, היא חריף נוסטלגית על אחרים ביום כזה ובמבי תקוע עם מיגרנה, בין יינות נטופה לבושם היסמיני של מיקה – הספיק לזרוק קודם, שיש לו בעיה עם רוחב פסקאות, חייב לדבר איתי על זה. בסדר, ניראה אחרי העשב.

פרדריק מחייך בנדיבות. בכייף, הוא ישמח לעשות סיבוב, אולי נראה איגואנות! הוא קורץ שיהיה ברור ומכווץ עיניים מול השמש (בטח חושב שאנחנו על הגלאפגוס). בכף ידו הרחבה מרוכזים גלילונים כחולים. צריך להדליק… הנה אש, לשאוף! זנב הסוס הצהוב שלו ארוז בבנדנה ועל פי תנוחת כתפיו, ניראה שהוא משייט עכשיו לתוך פיורד רחוק במחוזות ילדותו. תגיד, מה אוכלים בארוחת בוקר בשבדיה? אין צורך במשקפת, אני כבר לא שם ושלווה נעימה נופלת בקצות אצבעותיי.

פתאום הם מתחילים לירות. קודם בודדות ובמעבר רך, צרורות. 'שירה צרופה' אומר הבלונדיני במבטא זר. קחי עוד, מתוקה. מה שאני הכי אוהב בישראל, זה שלכל דבר יש מלודי. ענק, פרדריק! לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר! מכיר שירים של הגבעטרון? הם גם מקיבוץ, כמוך. בלי אחריות, נדמה לי שהוא פוצח בשירת 'ים הכדורים' וישר אחר כך ב'שבדי ציני עם כינור גדול'.

לקמפינג פרק 57: אנו באנו לכרתים / עופר גורדין